האם אתה מרגיש הרפיה?
הרפיה כשלעצמה אינה מטרה בעבודה. המטרה היא תיאום טוב של עבודת השרירים. אם היא מאמצת שריר שלא לצורך, "מציעים" לה להפחית את המאמץ. אם היא לא מגייסת שריר שנחוץ לפעולה, מציעים לה לגייס אותו. בעבודה לא מתרכזים במצב השריר אלא באיכות הפעולה. אם התנועה נעימה לה, והיא טובה ואלגנטית, משמע התיאום השרירי טוב. לזה אנו שואפים.
לפעמים בשכיבה על הגב היא מצליחה להרים את הראש.
הישג מסוג הרמת הראש אינו מטרה כשלעצמה. המטרה היא שהפעולה תיעשה בתיאום טוב. ולמה? כי אם היא מרימה את הראש בתנועה בלתי-מתואמת, היא מגיעה למבוי סתום. כל פעולה היא יסוד אחד במכלול שלם. אם היא מרימה את הראש בתנועה בלתי-מתואמת, זה עלול להיות סוף הדרך שבהמשכה יכולות להיות פעולות רבות אחרות. לכן עדיף שלא תרים את הראש עוד כמה שבועות, אבל כשתרים אותו היא תעשה זאת כפי שמבנה הגוף מבקש שהתנועה תיעשה. אז הדרך פתוחה להמשך ההתפתחות התנועתית. לכן מה שחשוב הוא לא מה היא עושה אלא איך היא עושה. אם האיך טוב, אז ההתפתחות תימשך. אם האיך גרוע, היא תתעכב ואולי תיעצר.
נראה שזה לא כואב לה. אפילו נעים לה.
אין שום טעם להשיג תנועה מיכנית אם זה לא נעים. הסיבה הגיונית: אם היא עושה תנועה ולא נעים לה, ככל שיפעילו אותה יותר, כך היא תלמד יותר שלשם לא כדאי לה להתקרב. אנחנו לא רוצים לראות את הגוף פועל, אלא את האדם מפעיל את עצמו. היא תפעיל את עצמה רק בתבניות שנעימות לה. תחושות "נעים" ו"לא נעים" הן תמרורים טבעיים להנחיה עצמית. תינוק ממשיך לעשות את מה שנעים לו, ומפסיק לעשות את מה שלא נעים לו. לכן יש טעם ללמד אותה רק דברים נעימים, כי על זה היא תרצה לחזור, את זה היא תרצה לשנן, ובסופו של דבר, בזה היא תרצה להשתמש.
מה היא מבינה ממה שאתה מלמד אותה?
בתרבותנו רבים מייחסים ערך גדול מהראוי להבנה מושגית ומילולית. המילה והחשיבה הלוגית הן מנגנון מופלא וחשוב במעגלים מסוימים של החיים. אבל את כל התנועה הבסיסית מהרחם ועד העמידה הראשונה האדם עושה בטרם הוא יכול לדבר. לכן קשה לענות על השאלה כפשוטה. לכן צריך לדמיין דרכים אחרות של ידיעה והבנה מאלו שאנו מכנים בדרך כלל ידיעה והבנה. כשתינוק יודע לקחת חפץ ולהביאו לפיו, הוא מבין ויודע איך לוקחים חפץ לפה, אבל הוא אינו יכול לדווח לא לעצמו ולא לאחרים. הידיעה ניכרת בפעולה. כשאדם קופץ בחבל או רוכב על אופניים הוא מבין ויודע איך עושים את הפעולות האלה, אבל אף אדם לא יוכל להסביר מה הוא עושה כדי לעלות אפילו מדרגה אחת, אלא באופן חלקי מאוד. ודומה שמוסכם על כולנו שאם כל מה שאדם יודע לעשות הוא לשכב על הגב, לא יעזור לו הרבה להתחיל ללמוד שחייה בהתכתבות.
אפשר להמשיך לעבוד בזמן שהיא ישנה?
כן, אך לא על כל דבר. במוח יש מנגנון המנתק בזמן השינה כמעט לגמרי את הפעולה מהדמיון. לכן אנו יכולים לחלום שאנו מדלגים בשדה בלי שנדלג בגופנו. לכן אין טעם לעבוד בזמן השינה על תנועות האופייניות למצב הערנות. אבל אין מניעה לעשות עבודה מועילה מסוג המגע המשקיט והמרגיע. הרי גם האימא לא תהסס לחבק וללטף את הבת בזמן שהיא ישנה, את אותם חיבוקים וליטופים שלא יפריעו לשנתה אלא ירגיעו אותה ויתנו לה את תחושת הקרבה והביטחון הנחוצה לה לשינה שקטה. בדומה לכך אפשר להמשיך את העבודה גם כשהתינוקת נרדמת לכמה דקות בשיעור.
