לסרטוני הדגמות עבודה שלי
אנא פנו אליי באימייל

?FI and ATM, So What:

על שיטת פלדנקרייז, על ליקוט צרצרים ועל מגדלים קטנים של כדורים

הרבה נכתב ונאמר על הערכים שאותם מבקשים להנחיל בלימוד בשיטות מסוג שיטת פלדנקרייז, ערכים החורגים מעֵבר לתועלת ולרווחה של הגוף. אבל לְמה בדיוק מתכוונים בדיבורים אלו?

אפתח במקום ובזמן רחוקים מכאן: כידוע, הסינים מאמינים שהצרצר מביא מזל. לכן יש להם נוהג להחזיק בביתם כלוב קטן ובו צרצר. את הצרצרים אוספים במוט שקצהו דביק, ויש מומחים למיומנות נדירה זו.

בספר 'קולות האדמה'* מסופר שקונג פו דזה (ובגרסה הלטינית: 'קונפוציוס') עבר ביער וראה גיבן לוכד צרצרים כאילו היה מלקט עלים. שאל קונג פו דזה את הגיבן: 'האם יש כאן איזושהי 'דרך'?

ענה הגיבן: 'יש לי "דרך". במשך חמישה או שישה חודשים אני מאמן את ידיי לשים כדור על כדור. אם הכדור אינו נופל אני מאבד רק צרצרים מעטים מאוד. כשאני מצליח להעמיד זה על זה שלושה כדורים בלי שייפלו, אני מאבד רק צרצר אחד מעשרה. כשאני מצליח להעמיד חמישה כדורים בלי שייפלו, אני לוכד את הצרצרים כאילו הייתי אוסף אותם בידיי. גופי נטוי כשורש עץ ברוח, זרועי שלוחה כענף נבול. יהיו השמים והארץ גדולים ככל שיהיו, יהיו ריבוא הדברים רבים ככל שיהיו, אין אני יודע אלא את כנפי הצרצר. אין אני פונה ימינה או שמאלה, עולם ומלואו אינו קיים אלא בכנפי הצרצר. כיצד יכול אני שלא להצליח?'... 

במילים פחות פיוטיות: זהו סיפור על העברה ויישום מעניין לעניין: כמו בשימוש בידע מתחום לתחום (לומדים תחום אחד כדי ליישם את המיומנות בתחום אחר), וכמו בסיפורי משלים (מספרים דבר אחד כדי ללמוד ממנו על דבר אחר), וכמו בשיעור טוב, כך בכל דרכי החיים --  בסופו של דבר, הלומד, או השומע, הוא האחראי לערכים שהוא יפיק מהשיעור.

אם הלכת לשיעור פלדנקרייז בשביל להיפטר מכאב בבוהן הגדולה של רגל ימין והשיעור עזר לך, ואתה מסתפק בזה, אזי באמת לא יקרה כלום חוץ מזה שלמשך זמן מה יוקל לך מהכאב.

אבל הטענה של פלדנקרייז הייתה כללית הרבה יותר: הוא ניסח שיטה שיש לה פוטנציאל לשינוי עמוק וכללי בחיי הלומד. איך בדיוק?

* * * 

אנסה לדחוס לקליפת אגוז כמה מרעיונות ההגות הזאת ולהציע על קצה המזלג שני היבטים  שמהם הדרך פתוחה למעגלים הולכים ומתרחבים:

1. ההיבט האישי, בינך לעצמך. אתה לומד להיות קשוב לתחושת הגוף: תמיד יש לך גוף, וכל עוד אתה צלול, תמיד תוכל לכוון את התודעה והדמיון להקשבה לגופך כדי לשכלל את להפעלתו. תמיד תוכל להתאמן. ובמטאפורה של הסיפור הסיני -- הגוף הוא 'מִגדל הכדורים' שאותם מעמידים זה על זה: ככל שתשתכלל יותר בהפעלת גופך, ככל שתחדד את הקשב לצרכיו כך תלכוד בקלות רבה יותר את 'צרצרי החיים'. 

2. ההיבט הבין-אישי: האני והאתה. אתה לומד דרך של תקשורת, דרך של שיחה בין בני אדם שנעשית באיכות שאינה שכיחה. מורה ותלמיד קשובים במלוא תודעתם איש לעצמו ואיש לרעהו, ויוצרים יחדיו איכות פעולה של תהודה הדדית בשאיפה משותפת לפעולה באיכות אנושית מיטבית.

כאמור, 'עליך המלאכה לגמור', ובהשגת המטרות הגבוהות של העבודה ישנן כמה מדרגות של שכלול: אם תהיה פסיבי, ייתכן שתיפטר מהמצוקה. לא דיינו. אם תהיה קשוב ותלמד גם את העקרונות, ייתכן שתתחיל להפעיל את עצמך בעצמך במיומנות גבוהה יותר ויותר, ותחוש קל תנועה, פטור מכאבים, ואלגנטי יותר. ועדיין לא דיינו, כי רק כאן מתחיל האתגר העיקרי: אם תכליל, אם תשתמש בתהליך כמשל, תוכל להפעיל את העקרונות האלה על יותר ויותר מתחומי חייך, ולדוגמה:

במעגל שבינך לעצמך -  

לייחד זמן להתבונן בהרגליך ובסגנון הפעולה שלך; 

להקשיב לתחושותיך ולרגשותיך, לסביבתך הקרובה ולעולם הרחב יותר; להבחין בהבדלים, ובייחוד בדברים הקטנים; 

להגיב לדברים שהבחנת בהם ולשפר את הדברים הטעונים שיפור שהבחנת בהם...

להיות פתוח ללמוד דברים חדשים ולא ללכת במעגל סלול וסגור של הרגלים; 

להבחין בין מניעים שמקורם בעצמי ובין אלו המפעילים אותך לפי חוקים חברתיים שבעצם אינך חייב לפעול לפיהם; 

להשתמש בכל החופש שניתן לך; 

להשקיע בטיפוח הדמיון (שהוא המקור לכל עשייה יצירתית);

לשחק עם וריאציות, לבדוק דרכים חדשות, להמציא פתרונות חדשים, לפתוח סיכוי לבלתי-צפוי... 

ובמעגל הבין-אישי - 

להיות קשוב לזולתך; 

להיות מודע לאיך אתה רוצה שיקשיבו לך;  

להתמסר לשיתוף פעולה בידיעה אופטימית שהשניים הם יותר מסכום האחד-פלוס-אחד;

לטפח עם הסובבים אותך  תקשורת תומכת, נקייה מביקורת הרסנית, חפה משיפוטים מיותרים, תוך מתן חירות לזולתך לבחור את דרכו, לפעול מתוכו ומעצמיותו; 

לרקום קשרים בסגנון המגע הבין-אישי מהסוג של המגע האידאלי בשיעור ה-FI, מהסוג של ההנחיה האידאלית בשיעור ATM... 

* * *

אלו רמזים לתשובה על שאלת כותרת המאמר הזה: ?So What: העניין הוא בכך שלימוד ה'דרך' של הפעלת הגוף ולימוד התקשורת הרגישה שבין מורה לתלמיד בשיטה הם משל ליחסי אדם-עצמו ואדם-זולתו בכל דרכי החיים, הצעה להעלאת דרגת האנושיות במשמעותה על פי הערכים החיוביים של אהבת עצמי ואהבת הזולת, שיתוף פעולה, חמלה, יצירתיות, מחויבות לשימוש בונה ויצירתי בכל המשאבים, בחירה חופשית, חירות אישית, ועוד אידאלים גבוהים ויפים כהנה וכהנה.

הסיני הגיבן שבסיפורנו אינו מתאמן לקראת הופעה עם כדורים בקרקס. הוא מתאמן בכדורים כ'דרך' שתשכלל את יכולתו ללקט צרצרים, במצב תודעה של ריכוז מוחלט בכאן ועכשיו: "עולם ומלואו אינו קיים אלא בכנפי הצרצר". 

ולצורך שיחתנו כאן, גם הסיפור על צרצרים וכדורים הוא רק מגדל כדורים. הסיפור אינו על ליקוט צרצרים, אלא על עיקרון כללי בחיים, שניתן לשכללו תמידית.

והלאה: גם העבודה בגוף היא רק 'מגדל כדורים'. המטרה הגבוהה יותר היא שנלמד ללקט 'צרצרים' כאילו הם נופלים לידינו, וה'צרצרים' יכולים להיות כל מה שאנו עושים בחיינו. לימוד ה'דרך' באימון הדמיון והגוף לפי ה'שיטה' הוא משל ליישום הגישה הזאת בכל דרכי החיים, בין אדם לעצמו ובין אדם לרעהו. 

_____________

* 'צ'ואנג-טסה, קולות האדמה (תרגם וערך יואל הופמן), מסדה, 1977