בסוף שנות השישים פרסם פלדנקרייז את ספרו "שכלול היכולת" ובו מבוא תאורטי לשיטתו ו-12 שיעורים שנבחרו "מכאלף שיעורים" שהוא כבר לימד בקבוצות. לכל שיעור מיוחד פרק, ולפניו ובמהלכו נוסף עוד רקע תאורטי ספציפי יותר. לימים הוא כינה את שתי המסגרות של העבודה בשיטתו: שיעורי "מודעות באמצעות תנועה", הלוא הם שיעורי שכלול היכולת, ואילו שיעורי "האינטגרציה הפונקציונלית", הם השיעורים האישיים.
לאינטגרציה הפונקציונלית ייחדתי הסבר נפרד באתר זה, ולמי שלא קרא את המאמר אני מציע להתחיל שם, כי הבנתו תשמש בסיס להבנה קלה ועמוקה יותר לענף שאתאר בקצרה להלן. כאן אדגיש הדגשה יתרה שבכוונתי רק לתת טעימה על קצה המזלג, הבנה ראשונית של ייחודה של השיטה ודרך הוראת השיעור ולימודו, עם כמה הדגשות שנראות לי חשובות. ולכן שוב, כפי שכתבתי במבוא האחר (הנ"ל), קבלו זאת כהיבט סובייקטיבי אחד, לקט מפרשנותי האישית, ולא כמניפסט מחייב, אמת באישור הבד"ץ.
במקומות אחרים תמצאו עוד חומר רב וחשוב שכתבו אחרים, ואשמח אם תפנו אליהם להבנה טובה יותר של השיטה. והמיטב, כתביו של משה, אף שהם לא קלים לקריאה.
מודעות באמצעות תנועה
כמה הערות על שמה של השיטה באנגלית, 'מודעות באמצעות תנועה'. בספרו "שכלול היכולת" משה מסביר מה הוא רוצה ללמד את האדם, ואומר שאת זה הוא היה יכול ללמד בתחומים שונים, שאחד מהם הוא תחום התנועה, והוא העדיף אותו מכמה סיבות. אחרי כן הוא מונה תשע סיבות שבגללן הוא מבקש ללמד באמצעות התנועה את מה שיש לו ללמד. כלומר, העיקר הוא לא התנועה עצמה, אלא משהו יסודי יותר, שלומדים אותו באמצעות התנועה המשוכללת.
מהי אפוא התודעה "באמצעות" תנועה, כלומר לא התודעה "של" התנועה, שאליה אפשר לכוון כלקח משיעור כזה? להלן אמנה כמה דברים שאפשר להרחיב בהם את התודעה לעצמי, לעולם הסובב אותי וליחס ביניהם. רשמתי מקבץ מקרי פחות או יותר, רצף אסוציאציות רגעי שלי, ותוכלו להשלים ולהרחיב את המעגל כרצונכם. הנה, כמה רעיונות:
ישנם דברים שאתם יכולים לעשות בקלות ואינכם יודעים עליהם, אבל הם מעבר לפינה, ותוכלו להגיע אליהם בקלות. חפשו אותם ותמצאו. הדבר נכון לתנועת הגוף והדבר נכון לתחומים רבים בחיינו. הרעיון של משה הוא שמה שאנו לומדים בעבודת הגוף הוא משל למה שאפשר לשכלל בחיינו בכלל, הן בהפעלתנו העצמית, הן ביחסינו עם זולתנו.
למשל, ישנן פעולות שגרתיות ומורכבות שאנו עושים בהצלחה לא רעה כל חיינו, אבל אם נשכיל לחטט בהן קצת, נמצא חלקים שנשמטו מהפאזל. אם נחזיר אותם לתמונה, נבצע את הפעולות האלה ביעילות ובהנאה גדולים יותר ונגרום לעצמנו פחות שחיקה ונזקים. כך למשל תרגישו את השיפור באיכות ההליכה שלכם מיד כשתקומו מהשיעור. וכך תרגישו בהרבה תחומי חיים אם תיישמו את הרעיון הזה עליהם.
שנית, חוויה נפלאה היא להקדיש זמן ללימוד עמוק מסוג זה, ואם רוצים להתפתח תמידית, צריך לעשות זאת דרך שגרה. לא די במה שלמדנו, וההרגל הוא אמנם חשוב וחיוני, אך הוא אינו ערובה לדרך המיטבית. אפילו בפעולה שגרתית כמו הליכה יש עוד מה ללמוד. דרך אגב, בפעם הבאה שתעשו את אותו השיעור, שוב תלמדו משהו חדש, כי תהיו בשלים יותר להבחין בדברים שלא תבחינו בהם בפעם הראשונה.
שלישית, אתם יושבים בקבוצה, כולם יודעים לעמוד וללכת, אינכם היחידים שיש מקום לשיפור בפעולתכם, להפך, אין אדם שאינו יכול להשתפר בתחומים רבים, והמגבלות שלכם אינן עניין למבוכה או לשלילה עצמית. כך יושבים בצוותא צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, אנשי תנועה ואנשים מגושמים, וכולם לומדים יחדיו לשכלל את ההליכה ואת העמידה, כי כולם רוצים לדעת וגם ללמוד, וכאמור, זאת לא בושה ללמוד. זה נכון כאן, וזה נכון בכל היבטי החיים. זה לא נורא שאיני מושלם, לא נורא שאיני יודע כמה דברים, עליי פשוט, באמת פשוט, להסכים להביא את יכולתי אל מעבדת השיעור ולשכלל אותה קצת בכל פעם.
בחיים יש נסיבות לימוד, נסיבות אימון ונסיבות ביצוע (גם "מופע"). אלו שלושה מערכים שונים של נסיבות.
כדי ללמוד עובדים בעדינות, בקשב, לאט לאט, עם מנוחות, עם ואריאציות שאף אחת מהן אינה טעות, בנסיבות שאין בהן סיכון, בנועם, בסקרנות ובהומור. כך בנגינה, בטאי צ'י, בטכניקת אלכסנדר ובשיטת פלדנקרייז, ועוד ועוד. כל אלה הם מהתנאים שבהם מערכת העצבים מוכנה לקלוט ידע חדש, לעבד אותו, לנסות דרכים חדשות, ולחדש את ההרגלים. הדבר נכון לנפנוף כפות הרגליים והדבר נכון לכל תחום לימוד.
בנסיבות אימון מחזקים את הנתיבים העצביים של הפעולה שלמדנו ואת המערך השרירי והשלדי הנחוץ לה. לא לומדים הרבה חדש, אלא מבססים את הישן. בביצוע עושים לצורך פונקציונלי כלשהו את המיטב שהגענו אליו בלימוד ובאימון. גם לעניין זה יש הסבר נוירופיזיולוגי, הקשור בחלוקת התפקידים ובעקרונות הפעולה של חלקי המוח, שקצרה היריעה מלהסביר אותם כאן, ואסתפק בכך שאומר: בכל תחום, ככל שהשיעור מתנהל יותר לפי עקרונות אלה כך גדול הסיכוי לשינוי עומק של ההרגלים ולרכישת תבניות משופרות בנות קיימא, ולא רק לביצוע זמני המיועד לאיזושהי בחינה שלקראתה לומדים ואחריה שוכחים מהר ככל האפשר.
כמו לימוד, גם אימון וביצוע חשובים מאוד, ולא מדובר פה על מה עדיף, אלא על זיהוי התנאים לשלב הלימוד, שהוא אחד מהשלבים החשובים בפעילותנו.
אפילוג קטן
כל אלו הם רק אחדים מהעניינים הרלוונטיים, ויותר מכך, ניסיון להציע טעימה מדרך החשיבה שמאחורי השיטה. אילו כתבתי את המאמר אתמול או מחר, מן הסתם הייתי כותב פה ושם דברים אחרים במקצת, אבל באותה רוח. ביקשתי אפוא להגיש מעט המחזיק את המרובה, בגדר דוגמית, טעימות, הכְוונה כללית לכמה היבטים המאפיינים ומייחדים את השיטה המצוינת והעשירה מאוד הזאת להתפתחות אישית.
