פאול דורון: המגע באינטגרציה הפונקציונלית

Paul Doron: The touch in Functional Integreation in the Feldenkrais Method

א. מבוא

מטרתנו בהשתלמות היא לגלות ולחשוף היבטים של השיטה שלא מרבים להדגיש אותם.

המילים הראשונות של משה בספרו 'שכלול היכולת' הן: "אנחנו פועלים לפי דמות הגוף שלנו". השיטה היא בעיקר שיטה של עבודה עם הדמיון ועם הדימוי. בעבודתנו אין אנו מתבוננים באדם בשביל לקבוע דיאגנוזה של המצב הגופני, אלא כדי להרגיש איך האדם מרגיש בעצמו את תנוחתו (העקומה או הלא-עקומה), וזאת דווקא בגלל מתח השרירים שלו, שמשדר לו את המידע ליצירת ההרגשה המסוימת שלו: "אם לא מרגישים – מיותר לתת הנחיות", אומר פלדנקרייז (בשיעור 19 בשיעורי אלכסנדר ינאי).

לכן נקודת המוצא שלנו היא לא בהערכה של "נכון" או "לא נכון". מי שלא למד לקרוא תווים ומביט בפרטיטורה, אינו יכול לדמיין לעצמו מה מסתתר מאחורי התווים, וזה נראה לו כמו הירוגליפים. מי שלמד, שומע בדמיונו את המוסיקה שהתווים מייצגים. בשיטת פלדנקרייז המורה למד דרך ההתנסות העצמית שלו לקרוא מתוך סימני גופו של זולתו את תחושתו העצמית של אותו אדם.

והכוונה לא רק לדימוי הגוף, אלא לדמות עצמו של האדם בתודעתו, של הגבולות שלו, של מה שהוא יכול או לא יכול לדמיין לעצמו שהוא מסוגל או לא מסוגל לעשות. פלדנקרייז אינו מתמקד בגוף ובשרירים כשלעצמם, אלא רואה בהם סימנים, את הגילוי החיצוני של התחושה הכללית של האדם, בהיותו  אישיות עם רצונות ושאיפות ש"השרירים שלו" מעכבים את הגשמתם. "בריאות משמעותה להגשים את החלומות הנסתרים ביותר שיש לאדם", אמר פלדנקרייז. ואכן (בדומה לשיטות סיניות אחדות) שיטת פלדנקרייז היא דרך לשחרור ההתכוונות מהעכבות הגופנית כדי לפתוח את הדרך להגשמת הכוונות.

ב. המגע בשיעור האישי

המגע ב'אינטגרציה הפונקציונלית' בשיטת פלדנקרייז במהותו אינו מניפולטיבי, אלא מכוון להזכיר למוח את חלקי הגוף שאין לו שליטה עליהם: אותם חלקים שאינם משמשים את התנועה התפקודית כפי שהיו צריכים, וזאת רק כיוון שלמוח אין מספיק שליטה בהם.

זהו מגע בלתי פולשני,  שאין עליו המטען של הכורח להשיג תוצאות ספציפיות בזמן ספציפי, והוא מאפשר לאדם שנוגעים בו לכוון פנימה את התפיסה, התחושות, הרגשות והחשיבה. תשומת הלב לעצמך נעשית בדרך רפלקטיבית, לא אינטלקטואלית אלא חושית. במילים אחרות, באינטגרציה הפונקציונלית המגע משמש כלי לעזור לאדם שנוגעים בו "להקשיב" למה שקורה בתוכו ביחס לסביבה, יותר ממה שהוא רגיל בדרך כלל.

ה"הקשבה למה שקורה בתוך עצמך" הזאת היא בשיטת פלדנקרייז הכלי לכל שיפור בתפיסת עצמנו ובתודעה. זהו השיפור שמאפשר למערכת העצבים להבחין במה שנחוץ לפעילות תפקודית מדויקת. השיפור בשליטה  בתנועה ובפעולה מעורר תחושה אופיינית של חופש, קלות ונינוחות. כך, ברגע שהילדים מרגישים בגופם את הנינוחות הזאת הם מתחילים לנוע עוד ועוד. לכן בדרך כלל לא צריך להניע אותם או לעשות להם 'מניפולציה' כדי לפתח את יכולתם התפקודית.

מטרת התנועות שהמדריך/מטפל עושה מפעם לפעם בשעת העבודה היא לעורר מודעות באמצעות התנועה לממד המרחב, לדרגה חדשה של מודעות גופנית שנרכשת הודות למגע. תפקיד ההנעה באינטגרציה פונקציונלית הוא אפוא לגרום להטמעה ולהכללה איכות חדשה של תפיסת עצמי וקלות בתפיסת המרחב.

בתהליך של ההבחנה התפקודית ושל ההתפתחות התפקודית, המגע תמיד קודם לתנועה, בשיעור כמו בחיים. זהו חוק אוניברסלי בעולם החי, החל בתפקודים הראשוניים ביותר, כגון האכלה והתרבות, כמו גם בתפקודים הגבוהים כגון בנגינה, שבה צריך בתחילה לגעת בכלי עם הידיים, עם הפה, או לפעמים עם הרגליים. גם לשחייה של ממש נחוץ המגע עם המים. 

לתינוקות, פעוטות וילדים, המגע והתנועה הם צרכים אורגניים בסיסיים. באינטגרציה פונקציונלית עם ילדים נחוץ אפוא להיות זהירים וחסכוניים מאוד בתנועות ההפעלה. שלא כמו עם רוב המבוגרים, הילדים עושים בעצמם את האינטגרציה להשפעת המגע במערכת העצבים שלהם על ידי חקר ספונטני ומשחקי של פעילות הגוף, ומרגישים מיד את הקלות שנרכשת על ידי המגע. הם מתלהבים לתרגם לתנועה כל רכישה חדשה של תפיסה עצמית.

פאול דורון, אוגוסט 2011